איה ניצן מתבוננת בשדות הבר המקומיים. לצד מבט טיפולוגי על נוף ישראלי מוכר, נוצרת תחושה של חלימה בהקיץ.

חוויית הצפייה כפולה: קרובה ורחוקה, נגישה ובלתי מושגת. הריחוק נוצר מהמבט הרחב אל האופק והקרבה, מהאור הרך ומהחומריות החושנית.

המרחבים המרובדים נעדרים עקבות אדם, וההתבוננות בהם יוצרת תחושה שהזמן עמד מלכת.

קיים מתח בין האינטנסיביות שבה איה ניצן שואבת אליה את הטבע, תוך איסוף אובססיבי ומלא תשוקה של הדימויים, לבין התוצאה הנקייה, מאופקת וצלולה. 

השם "סובב ים" מרמז על הקרבה של הנופים לים, ועם זאת הים אינו נוכח. הוא מסמן את הגבול הבלתי נראה של הנוף ומרמז בה בעת על סופיותו ואינסופיותו. 

השדות של איה ניצן נראים בעת ובעונה אחת טבע קיים ונוף פנימי, מקום ספציפי וכל מקום.

 

אוצרת, נורית ירדן